איך לא להשתתף בסדנת השף

סדנת השף היא ספינת הדגל שלי. באמת, האוכל מעולה, הזמן טס, אנשים מתים עליה. אלה שמשתתפים בה, אני מתכוון. כי היו לי גם כאלה שלא השתתפו.

הפעם הראשונה – סדנת השף יוצאת לדרך
את הפעם הראשונה אני זוכר כאילו זה היה אתמול למרות שעברו כבר עשר שנים. הייתי בתחילת הדרך. אחרי שנים של ניסיון במסעדות, עשיתי צעדים ראשונים בתור שף פרטי. גליה (השם בדוי, אל תנסו לזהות) התקשרה אלי אחרי שבוע שלא נכנסה אף הזמנה חדשה. היום אני כבר יודע שלוקח זמן להתניע עסק, שצריך סבלנות שהשם של העסק יעבור מפה לאוזן ושכדאי גם לא לטעות במספר הטלפון כשאני מפרסם סדנאות חדשות.
בקיצור, גליה השיגה את המספר והתקשרה. היא אמרה לי שלנועם (גם בדוי), בן זוגה, יש יום הולדת 42 בקרוב והוא דבוק למסך בזמן האחרון כשמשדרים מאסטר-שף. הוא גם נותן להם הערות לשיפור כאילו זה משחק כדורסל, היא אמרה לי. אז במקום לקנות לו עוד איזה גאדג׳ט, היא רוצה סדנת בישול פרטית אצלם בבית. סגרנו פרטים.
היה להם יופי של בית. גם לי יש יופי של בית, אני לא מתלונן, אבל שלהם היה יופי שקונים ממש ביוקר. גליה סיפרה לי שהיא מורה לאמנות, אז הנחתי שנועם הוא זה שעושה את הכסף. נכנסתי עם הטנדר לחניה, משני צידיה היו ערוגות פרחים מטופחות ומדשאה ענקית הקיפה את הבית.
אני זוכר שטיפטף גשם ובזריזות הוצאתי את אחד מארגזי הציוד והלכתי לכיוון הדלת. צילצלתי ובחור גבוה פתח לי והסתכל עליי נבוך. גליה לא היתה בבית, נועם לא ידע שום דבר. ניסיתי להסביר לו מי אני ומה אני עושה על סף ביתו. אי אפשר היה לטעות במבט שלו, הוא לא היה מזמין. איכשהו הנחתי את הארגז בכניסה ופניתי להביא את שאר הציוד, אבל נועם עצר אותי.
״אין לך מה ללכת להביא את הדברים. לא תהיה פה סדנת בישול. לא יקרה.״
הוא התקשר לאשתו ועדכן אותה, היא אמרה שאחכה עד שתגיע. מפה לשם נועם קצת נפתח. ״תשמע״ הוא אמר לי, ״אני רואה חשבון. קם בבוקר, הולך לעבודה, חוזר בערב, רואה טלוויזיה. זה אני. גליה מחפשת ריגושים, רוצה משמעות. זה לא אני.״
גליה בדיוק הגיעה. נדמה לי שראיתי דמעות. אני, שהעדפתי לקבור את עצמי ולא להיות נוכח בשיחה שתתפתח ביניהם, עשיתי צעדים קטנים לכיוון האוטו. היא רצה אחריי, התנצלה ושילמה את מלוא הסכום.

הפעם השניה – סדנת השף היא כבר הצלחה
הפעם השניה היתה באוגוסט וכבר היה לי יותר ניסיון. מירי (כרגיל, בדוי) לקחה את יואב לצימר. היא קראה לו יואבי כשדיברה איתי בטלפון ואני עוד לא ידעתי שיואבי הוא אחד הקבלנים הגדולים של אזור הדרום. הגעתי לצימר מזיע כי המזגן בטנדר עשה קולות של טרקטור שמתגעגע למוסך.
פרקתי הכל. אני מתכוון ממש הכל – ציוד מטבח, מצרכים, כיריים (כי אי אפשר לסמוך על אלו שבצימר), ארבע-חמש נגלות. אני כולי מזיע, מתנשף ויואבי, כרסו לפניו, מגיע אליי עם חיוך ושואל, ״תגיד, זו סדנה רצינית?״.
״בטח רצינית״, אני עונה לו בביטחון. ״שבע מנות, שלוש שעות עבודה לפחות.״ יואבי, קרחתו מזיעה למרות שבתוך הצימר טמפרטורה של ינואר, מסתובב והולך. אני רואה אותו נכנס לחדר האמבטיה. בטח הלך לשטוף ידיים, אני אומר לעצמי. עברו דקה, עברו שתיים, עברו חמש. מעבר לדלת אני שומע את מירי ויואב מתלחשים. אז גם היא באמבטיה. מה לעזאזל קורה פה?
עברו עוד כמה רגעים ומירי יצאה. ״הוא…״ היא מלמלה, ״כלומר, יואבי…. הוא לא מעוניין.״
קלאנק. שמעתי את האסימון יורד לי בראש. זה קורה לי שוב. מירי כבר ספרה את השטרות, שילמה במזומן ושלחה אותי לדרכי בלי הסברים נוספים.

פעם שלישית – גלידה
הפעם השלישית היתה אחרי שהחלפתי את האוטו, אבל נורית בכל זאת הודיעה שהם יבואו אליי. בדיוק התחלתי לפרסם סדנאות אצלי במטבח, היא התלהבה והחליטה, איך לא, להפתיע את גולן. את נורית וגולן אני מכיר. ההורים שלה מיודדים עם ההורים של אשתי וכבר יצא לנו להיפגש. זוג נחמד. נורית היא מנהלת אדמיניסטרטיבית של חברה גדולה, היא יודעת לארגן דברים.
הכל היה מוכן והיא הודיעה שהם מאחרים ברבע שעה. עברה חצי שעה והיא סימסה לי שהם כבר מגיעים. עברה עוד רבע שעה ושלחתי לה סימן שאלה. לא רציתי ללחוץ, רק לדעת אם להוציא את האנטריקוט שיגיע לטמפרטורת החדר. היא ענתה ״רגע״.
אם הייתי יודע מראש, הייתי מנצל את ה״רגע״ לראות עוד פרק של ״שובר שורות״. כשנורית התקשרה כבר ידעתי שלא תהיה סדנא. בכניסה ליישוב שלנו גולן התעקש שהיא תגיד לו מה ההפתעה. אחרי שהיא סיפרה לו הוא אמר לה לסובב את האוטו ולחזור הביתה. הם נסעו שעה וחצי, התווכחו חצי שעה, עשו פרסה ונסעו הביתה.
התקשרתי לאשתי שתחזור הביתה עם הילדים. יש לי מצרכים לקינוח מדהים. הילדים אמרו שהם רוצים גלידה 🙂

מעוניינים בחוויה קולינרית איכותית? הגעתם לשף הנכון

השאירו פרטים ונחזור בהקדם:

מידע שיעניין אותך

מיומנו של שף נוספים

איך אומרים באיטלקית ״עם ישראל חי״?

כשנסעתי לרמת השרון לא ידעתי שזה ייגמר עם דמעות. זו בסך הכל היתה סדנה לבישול איטלקי. אבל היה מרס 2024 והיו לי כל הסיבות להרגיש...

המשיכו לקרוא >