איך לא להשתתף בסדנת השף
סדנת השף היא ספינת הדגל שלי. באמת, האוכל מעולה, הזמן טס, אנשים מתים עליה. אלה שמשתתפים בה, אני מתכוון. כי היו לי גם כאלה שלא...
המשיכו לקרוא >
איך אומרים באיטלקית ״עם ישראל חי״?
כשנסעתי לרמת השרון לא ידעתי שזה ייגמר עם דמעות. זו בסך הכל היתה סדנה לבישול איטלקי. אבל היה מרס 2024 והיו לי כל הסיבות להרגיש זיפת. המצב, הפקקים, הטלפון בבוקר עם הודעה שוברת לב. לא מישהו קרוב, אבל זה עדיין כואב.
יום קשוח ואני צריך להדריך סדנה קלילה. כזאת שהמשתתפים באים לעשות פאן, לא לצאת בשלנים מקצועיים. זה כמו לצאת לארוחה, רק שגם לומדים להכין אותה. ועם אנשים שלא מכירים מראש.
זו היתה סדנה פתוחה, שזה אומר שאני מפרסם ואנשים נרשמים. לא קבוצה מאורגנת. הפעם היה אוסף אקלקטי במיוחד – זוג חייכן בני 50 פלוס שבאו לחגוג יום הולדת, שתי אחיות שבאו כי אחת מהן בביקור בארץ וצריך לעשות משהו ביחד, שחקן כדורגל עם זמן פנוי, סבתא ונכדה שעושות בונדינג וזוג צעיר עם שאיפות להזדקן ביחד.
או ספגטי או בולונז
אני דיברתי על מערכת היחסים שצריך לבנות בין פסטה לרוטב. תהרגו אותי איך זה קרה, אבל אנשים לא יודעים שזה קשר שצריך להשקיע בו. הפסטה צריכה לדעת לקבל את הרוטב והרוטב, אסור שיאפיל על הפסטה.
פעם גיסתי הזמינה לארוחת ערב והכינה ספגטי ברוטב בולונז. אכלנו את הפסטה והרוטב שחה לו בצלחת בעצלתיים והמתין בסבלנות שהפסטה תסיים להחליק מתוכו החוצה. אני לא רוצה שאנשים שיוצאים מהסדנה שלי יעשו טעויות מביכות כאלה.
לרוטב סמיך כמו בולונז, צריך להתאים פסטה מכילה, פסטה עם צורה, כמו פוסילי (זו שנראית כמו ביסלי גריל) או אורקייטה (בצורת צדף או, כמו שהאיטלקים קוראים לה, אוזני חזיר). אם מכינים רוטב עדין כמו אליו אוליו (שום ושמן זית), צריך פסטה ארוכה, כמו ספגטי או לינגוויני.
יין, פסטה ודמעה
אני מדבר על המטבח האיטלקי, על האהבה של האיטלקים לאוכל שלהם, היין זורם, ואנחנו מתחילים לעבוד. מתחלקים לקבוצות קטנות ומכינים פסטות בצורות, פסטות ממולאות, רטבים ומכינים גם קינוח. ואז יושבים לאכול ושותים עוד יין. אני חייב להודות, המצב רוח שלי השתפר ככל שמפלס היין ירד בבקבוקים. גם האנשים היו מבסוטים, האווירה התחממה ואנשים התחילו להיפתח.
כשהבטן כבר מלאה, מה מלאה, מפוצצת, ואנחנו מתחילים להיפרד, ניגש אלי אריאל. הוא היה שקט רב הזמן, בחור גדול עם פאסון. ״תקשיב״ הוא אומר לי, ״אני לא יודע מה להגיד לך״. הייתי בטוח שאני הולך לקבל על הראש שהסדנה לא מעמיקה מספיק או שהמצב רוח שלי הוריד לו.
״תקשיב״ הוא אומר שוב ואני רואה שהוא מחפש מלים, ״אני לא נהניתי ככה מאז השבעה באוקטובר.״ לא הבנתי מאיפה זה נוחת עליי. נשארתי בלי מלים. ״איזו זכות, אח שלי״ עניתי והסתובבתי להתחיל לארוז. לא, לא דמעתי, פשוט נכנס לי משהו לעין.
מעוניינים בחוויה קולינרית איכותית? הגעתם לשף הנכון
השאירו פרטים ונחזור בהקדם:
מידע שיעניין אותך
מיומנו של שף נוספים
